למי שמתקשה לזהות את המציאות הישראלית בין מילותיו של דוד המלך בתהילים – כמה תזכורות על הניסים ועל הנפלאות שסביבנו, שלמעשה בדיוק עליהם אנו אומרים תודה בפסוקי ההלל.

 

הַלְלוּ יָ-הּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'.

איננו עבדים של שום אומה. גם אם לא כולנו מגדירים את עצמנו כעבדי ה' – עם ישראל אינו משועבד לזרים, מה שמאפשר לו להלל את שם ה'.

יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'. רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה' עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ.

רק אחרי קום המדינה התברר איך מהלכים היסטוריים חוצי דורות, ומהלכים בינלאומיים קוסמופוליטיים חוצי יבשות, הביאו להולדת מדינת ישראל. יד ההשגחה הופיעה בכל הממדים: הזמן, המקום והאנושות.

מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת. הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

ולא מובן מאליו להופיע בכל הממדים; ההשגחה השפילה את עצמה וירדה לנבכי המגעים הפוליטיים והדיפלומטיים בין המדינות, עד להסכמת האומות המאוחדות על הקמת המדינה.

מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן. לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָ-הּ.

אין עוד עם שהגיע לשפל המדרגה כמו העם היהודי, ואם לא די בהשפלה שעבר לכל אורך גלותו, באה השואה הנוראה ודיכאה אותו עד עפר ואפר ממש. ומתוך האפר הקים אותו ה' אל בין המדינות המתקדמות בעולם.

 


 

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו.

מאז יציאת מצרים, עם ישראל הוא האמצעי להופעת הקדושה במציאות. הוא מי שמייצג את התורה ואת רוח האמונה – ודווקא בתור ממשל, בתור מערכת ציבורית שלמה.

הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱ-לוֹהַּ יַעֲקֹב.

כל חוקי ההסתברות ההגיוניים קרסו בהקמת המדינה. הניצחון במלחמת העצמאות הכה את כללי הסטטיסטיקה, העלייה הגדולה הכתה את כללי הדמוגרפיה, וכן מיזוג הגלויות, תחיית השפה ועוד ועוד תופעות פלאיות שליוו את תחיית האומה – בכולן נכנעה החוקיות הטבעית מפני א-לוה יעקב.

הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם.

המחסומים הגדולים שעמדו בפני עם ישראל – לא רק שקרסו תחתיהם, אלא אף הפכו למקור חיים, לאבן בניין בייסוד המדינה.

 


 

לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱ-לֹהֵיהֶם. וֵא-לֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה.

אלפיים שנה הם שאלו זאת. איה א-לוהיהם? כל אמונתם של היהודים, איזה בסיס במציאות יש לה? לראשונה מזה אלפיים שנה, יש מענה לשאלה. עכשיו אנו יכולים לומר בפה מלא שא-להינו בשמים, והוא עשה בדיוק כאשר חפץ. עד עכשיו רצונו היה שהעם היהודי יחיה בגלות, כי זה מה שהיה נכון בעיניו; כשרצה שנחזור, חזרנו.

עֲ‍צַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

אלילים רבים עולים על במת האנושות, דתות וזרמים רוחניים שואפים לשנות את העולם, אבל עתה מתברר כי רוח ה' היא המניעה באמת את גלגלי ההיסטוריה. רגליהם ולא יהלכו, לא יהגו בגרונם, ואלוקינו הוא המבטח האמתי.

ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן.

איננו רק מודים על העבר אלא סמוכים ובטוחים בעתיד. הקדוש ברוך הוא החל לברכנו, ואנו מאמינים כי הוא יוסיף להשפיע ברכה על ישראל.

יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם.

כל עם ישראל מתברך. אבות ובנים, קטנים וגדולים. לאורך השנה אנו חיים את ההבדלים בין האוכלוסיות, את הפערים ומתחים, אבל במבט רחב יותר – קיומה של מדינת ישראל הוא ברכה לכל העם.

בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. יז לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָ-הּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָ-הּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָ-הּ.

הארץ ניתנה לבני אדם, אבל במשך אלפיים שנה לא היה מי שיממש את המתנה הזו במלואה.

עכשיו חזרה להופיע הנוכחות של עם ישראל בארץ. חזר וניעור התפקיד להביע את שבחו של הקדוש ברוך הוא במציאות, ועל ידי המציאות. לא רק געגועים לעולם שאיננו, לא רק חלומות על עולם הבא, שאלו ואלו בשמי מרומים – עתה חזרה הארץ להיות המישור המרכזי שבו מתממש דבר ה' בפועל. הוא התממש בעצם שובנו לארץ ותחייתנו בה, ועתה מוטל עלינו להמשיך את מה שהדורות הקודמים – שמבחינה לאומית היו חשובים כמתים – לא היו יכולים לעשות. להלל י-ה מעתה ועד עולם.

 

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא.

נגאלנו ממוות ממש. ממוות במלחמת העצמאות, ומכל פוגרום שהיה יכול להתרגש עלינו מתש"ח ועד היום. לולא מדינה, בשבעים ואחת שנה היו יכולים אויבינו בכל העולם להספיק להרוג הרבה יותר מהחללים שנהרגו עד כה. אילו לא גאל הקדוש ברוך הוא את אבותינו שבדור הקמת המדינה, הרי אנו ובנינו נתונים כצאן לטבח.

וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא אָנָּה ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי. חַנּוּן ה' וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ.

לא כולנו חכמים, לא כולנו נבונים. אבל גם בלי להיות הצדיקים הגדולים ביותר בעולם, ה' עדיין שומר אותנו. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי.

הצלת העם כולו היא הצלת מישורי החיים כולם – הנפש הבסיסית, הרגל הקיומית והעין בעלת הצפייה הרוחנית.

אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב.

התשועה יכולה וצריכה להיעשות בידי אדם, אבל האדם כשלעצמו אינו יכול להבטיח ישועה. אנשים רבים הבטיחו גאולה והכזיבו, אך כשהחליט ה' שעכשיו זה יקרה – מעשי בני האדם הפכו מכזב להצלחה גדולה.

מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו.

מה אנו אמורים לעשות מול כל הטוב שעם ישראל זכה לו? להגיד תודה, יותר מזה לא נוכל. אולם אפילו אמירת התודה לא הייתה שלמה במשך הדורות, כיוון שלא היה לה קהל. רק עכשיו חזרנו למצב של "נגדה נא לכל עמו". ההודיה כבר איננה אירוע של כפר או עיירה, אלא שמחה לאומית.

אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲ‍נִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי.

עם שובה של עצמאותנו, נותקו מעלינו כל מוסרות הגלות. אנו מתחשבים בגורמים השונים בעולם, כשם שכל אומה עצמאית תלויה באומות אחרות ומתחשבת בהן. כבר אין עלינו מוסרות זרים, וכל פעולה שאנו פועלים – היא פעולה בחירית ומודעת של עם ה'.

לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָ‍ִם הַלְלוּ יָ-הּ.

אחרי שחזרה היכולת להודות לה' באופן ציבורי ולאומי, נשאר רק להתפלל שההודאה הלאומית תתקיים בבית המקדש, בירושלים הבנויה.

 

הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּ יָ-הּ.

השמחה שלנו אינה רק שלנו. העצמאות של ישראל היא ברכה גדולה לכל האנושות. חסד שכל מי שנהנה מקיומה של מדינת ישראל צריך להודות עליו.

 

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

לעולם חסדו. נדמה היה כאילו חסדו פסק, חלילה, אך עתה כשחוזר החסד להופיע – מתברר כי הוא היה כאן תמיד, לא פסק אפילו לרגע.

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָ-הּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ.

מן המצר קראתי, צרה הייתה קריאתי. מה כבר ביקשתי? מעט מנוח לכף רגליי, מעט שקט וביטחון. והקדוש ברוך הוא עונה במרחב, במהלך אלוקי גדול, בהופעה אדירה של קוממיות בארץ ישראל וקיבוץ גלויות. בגאולה גדולה שרק פיסה ממנה ראינו עד כה.

ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים.

האמירה שאין שום אדם לבטוח בו – מפיחה גם אמון בכוחנו. איננו אמורים לבטוח בעמים אחרים, איננו יושבים בחוסר אונים ומחכים לעזרה מבחוץ. מי שעזר לנו מלמעלה לזכות בעצמאותנו – נותן את הכוחות בידינו.

כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַה' עֲזָרָנִי.

מתוך מבט רחב, מתברר ששום גורם אנושי אינו יכול לגעת בנו באמת. עוקצים אותנו, שורפים אותנו, אבל כל זה זמני. עם ישראל חי ורואה את כולם נופלים אחד אחד.

עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל. יְמִין ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָ-הּ. יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָ-הּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי.

איננו אומרים שלא התייסרנו, איננו שוכחים כמה אנשים נפלו בדרך. אנחנו יודעים שרבים כבר אינם נמצאים כאן לומר אתנו את ההלל. אבל לפחות ליום אחד אנחנו מדברים בשם הכלל, בשם האומה, בשם עם ישראל לדורותיו, והעם אומר: למוות לא נתנני, אני עוד חי.

פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָ-הּ. זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

אלפיים שנה היינו המאוסים ביותר בכל האנושות, ועתה הגענו לפסגת העולם המתקדם. בטרם נתרגל לעובדה, נזכור כמה מפתיע ובלתי מוסבר הוא זינוק זה. היא נפלאת בעינינו, רק מאת ה' הייתה זאת.

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא.

לא שכחנו את כל צרותינו, את כל הכאב שפוקד אותנו שוב ושוב. אבל יודעים אנו שה' בעזרנו, ומתוך כך מתפללים להמשך הישועה וההצלחה.

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה' בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. אֵ-ל ה' וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.

כשיוצאים למסע בלילה – מגששים באפלה, ואי אפשר לדעת אם בצעד הבא לא תיפול לבור עמוק. אחר כך, כשהשמש מאירה – אין זה אומר שהדרך הסתיימה, אבל עכשיו הולכים באור יום. בראש מורם, בקומה זקופה, מתוך מודעות לסכנות ולאתגרים. אחרי אלפי שנים של חשכה, א-ל ה' ויאר לנו.

אֵ-לִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱ-לֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

אמרנו זאת קודם. אחר כך נזכרנו בכל הדבורים והקוצים, בכל העינויים והייסורים, בכל הישועות וההצלחות שאנחנו עדיין חולמים עליהן. אבל אם החסד העצום הופיע במציאות והביא אותנו הנה, אנו יכולים להיות בטוחים שהחסד ימשיך אתנו לעולם.

 

יהללוך ה' אלוקינו כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך ישראל ברנה יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו וימליכו את שמך מלכנו.

שבח כללי מכל המעשים – כבר ניתן, וחסידיך צדיקים תמיד היללוך, אבל עתה שב ועומד עם ישראל. עתה הוא יכול לקיים שוב את תפקידו, "תהילתי יספרו". הוא עושה זאת בעצם קיומו, הוא עושה זאת גם ביום העצמאות בבחירה להלל ולא רק לבכות, ובזאת מבטא לעיני כל העולם את תהילת ה' – שמעשה גאולתו ראוי להלל, שהרי הוא מפיק מפינו הרבה יותר תהילה מקינות. מכאן נוסיף לפתח את ההלל עוד ועוד, נפאר ונשבח עד שנוכל לעמוד בתור ממלכה ריבונית – ולהמליך את שמך מלכנו.

 

כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה א-ל. ברוך אתה ה', מלך מהולל בתשבחות.

לא רק לפני למעלה מאלפיים שנה, אלא עד עולם. מיציאת מצרים, דרך תקופת השופטים, עבור במלכות דוד ושלמה ומרדכי ואסתר והחשמונאים, ועדיין יד ה' בעזרנו בפועל ממש. ללא הפסק, לעולם חסדו. הללו י-ה לעולם.

Malcare WordPress Security