(ליום 42 בעומר שחל להיות בערב יום המגבת)

זאת שאלה פחות חשובה משאלת החיים, היקום וכל השאר, אבל עדיין היא ראויה להישאל. מי אחראי למחדל של הריסת כדור הארץ? איך זה ששום דבר לא הציל את המעבדה הענקית, שנועדה להוביל לפענוח של שאלות השאלות, מפירוק לגורמים?

עד לא מזמן חשבתי שזאת הייתה טעות. טעות הגיונית ומוצדקת. ממי שמסתכל על גלקסיה ענקית ורחבת היקף, לא מצופה לייחס משמעות לכוכב קטן. היה מופרך להעלות על הדעת שלכדור הארץ יש חשיבות כלשהי. האמת הייתה, כמובן, שלכדור הארץ אכן אין חשיבות מצד עצמו, אלא רק מצד התפקיד הגדול שאותו הוא ממלא ביקום; אך קשה לדרוש ממישהו להעלות זאת על הדעת.

היום אני מתחיל לחשוש שזו לא הייתה טעות. שזה היה מוכרח לקרות. כדור הארץ היה מלא כל כך בתחושה מגוחכת של חשיבות עצמית, עד שלא הייתה ברירה אלא לרסק אותו – כדי שימלא את תפקידו. עובדה, רק ההרס גרם לפליטי כדור הארץ להבין את גודל תפקידם, את הערך העצום שלהם בפרספקטיבה הבין-גלאקטית.

אני מתחיל לחשוש שזה שלב בלתי נמנע. שכוכב חייב להתפרק כדי לחזור שוב לתפקידו. שהוא חייב שיגידו לו שהוא לא שווה כלום, כדי להבין שמצד תפקידו הוא שווה יותר מכל דבר אחר. שההעדר בהכרח קודם להוויה, שמשבר האפסיות חייב לבוא לפני העלאת המודעות העצמית. שאתה חייב להרגיש כמו זחל עלוב, ולהתכנס ולהירקב בתוך עצמך, עד שתגלה יום אחד שיש לך כנפי רוח.

ואולי זה לא מזיק ברובו. בלי פאניקה.

Malcare WordPress Security