אווירת פורים היא הזדמנות להעלות לכאן תרגיל קטן, שהשתמשתי בו בסדנת כתיבה תורנית שהעברתי.

קראו כל אחד משלושת הקטעים הבאים בקריאה מרפרפת – לא יותר מחצי דקה – וקבעו על מה מדבר הטקסט: על עבודת המידות, על הלכות כשרות או על ארוחת צהריים?

א. נראה לענ"ד שאין חילוק בין הגדרים הללו, ויש לדון כל אחד מהמרכיבים לפי האדם הנידון. ההגדרה של העיקר לעומת התוספת היא סובייקטיבית. אמנם יש מסורת של דורות סביב הגדרת המושגים הללו, אבל אף פסק בסוגיה לא בא לקבוע כלל מחייב, אלא התייחס בעיקר להווה ולמקרים המצויים. לכן אין סיבה להחמיר בעניין.

ב. עומק התפארת שבנפש, כשהוא מתמזג עם תאוות הגוויה במהלכן החומרי, מוליד הוא את יסוד החיבור וההמתקה. יודעת היא הנשמה את נתיביה, ומפלסת היא את אורח חייה בצורה של נקודה ומעגל סביבה, אשר חכמי לב באור אמונת אמת קראו אותם אור פנימי ואור מקיף. מתוך כך מתעוררת היא להבחין בין טובה העצמי ובין הנלווה אליה מבחוץ.

ג. כשאמא הייתה שואלת מה אני רוצה לאכול, היא הייתה אומרת לי לבחור מנה עיקרית ותוספת. אי אפשר לאכול שניצל ועוף, ואי אפשר לאכול אורז וצ'יפס. עד היום אני עומד מול המקרר, בבטן מקרקרת, בוחר מנות בשריות לחוד ופחמימות לחוד. אני מאמין שהדרך לצלחת, וכמובן לקיבה, יכולה להיות מהירה יותר.

Malcare WordPress Security