(רוסיה – ערב הסעודית)

ראשון קם שרה של רוסיה. לרשותו עמדו לא מעט טקטיקות משחק, אך הוא בחר ללכת על בטוח: חב"ד. בארץ רוסיה נולדה חסידות חב"ד, בה עוצבה דמותה, שם קמה והתפתחה והתגבשה עד שהגיע התוצר המוגמר לידי ארה"ב.

קם שרה של ערב הסעודית, ובצניעותו לא מצא מילים להגנה על הכוח שתחתיו בעולם. אמת שגם על אדמת ערב הסעודית הייתה קהילה יהודית מפוארת, אך כבר לפני מאות שנים בא מוחמד והמיט על היהודים את חורבנם, ובמה אם כן תרמה ערב הסעודית לתורה ולאמונה? במקום למצוא דרך להגן על עמו, עלה שר ערב הסעודית להתקפה: האמנם, מייסדי חסידות חב"ד אתם? אינכם אלא מלאכי המוות שלה. ממאסר האדמו"ר הזקן ועד גזר דינו של הרבי הריי"צ, מלשון הצאר ועד הקומוניזם, לא פסקתם מלרדוף את אחת התנועות המשפיעות והמרכזיות ביותר בעולם היהודי!

נענה שרה של רוסיה ואמר: נו, ונראה לך שהיא הייתה הופכת לאחת התנועות המשפיעות בעולם היהודי – גם אילו לא היינו רודפים אותה?

נשתתק שרה של ערב הסעודית, ואף זכות ג' בתמוז סייעה לשרה של רוסיה, וניצח חמש אפס.

 

 

(מרוקו – איראן)

המשחק בין שרי האומות התקיים הפעם בין בית הכנסת של המרוקאים לבית הכנסת של האיראנים, ערב כניסת השבת. מבית הכנסת של המרוקאים עלו דברי תורתם של רבי חיים בן עטר, הרבנים אבוחצירא, רבי ישראל יעקב חגיז, רבי רפאל ברדוגו, רבי שלום משאש ועוד ועוד. ראה זאת בית הכנסת הפרסי, הרחיק עוד יותר והעלה את זכרם של מרדכי ואסתר, דניאל ונחמיה. מאלו ומאלו עולה קול פיוטים של שבת, מאלו ומאלו עולה ניחוח של סעודת השבת המתקרבת, והשבת עומדת בפתח ועדיין לא הוכרעה הכף.

קם שר של מרוקו בתוספת הזמן, והזכיר את עוון פרס בעת הזאת, כאשר יושבים בה שונאי ישראל הזוממים להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים בארץ הקודש; אלא שכבר שקעה החמה, ובבית הכנסת של הפרסים אמרו "בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד", ואף המרוקאים עצמם סלסלו ואמרו: ותבט עיני בשורי, במה נחשב דור אחד עם כור גרעיני מול היסטוריה שלמה, מאז הצהרת כורש השתולה בבית ה'. וכיוון שאף המרוקאים עצמם אמרו כך, הרי הודאת בעל דין כשער עצמי דמי. וייכתב אחת אפס בדברי הימים למלכי פרס.

 

 

(ברזיל – שווייץ)

בשעה שקם שרה של ברזיל, לא היפך בזכותם של בני עמו ולא הביא ראיות למעלתה של ארצו. אמר: אם רבים מישראל אוהבים בנפשם את עמנו, ודאי ניצוץ קדושה יש בנו. אמרו לו: וכי ראיה היא זו, מה שמרגישים המון העם? אמר להם: ודאי, הלא על ידי זה מתגלה ניצוץ תחושתה הפנימית של כנסת ישראל. עדיין לא היו יודעים מה הוא אומר, פתח לפניהם ספר אורות ולימדם פסקה אחת.

אמר שרה של שוויץ: פסקה זו על אדמתה של שוויץ נכתבה, הרי שגם לנו יש חלק בה.

חלקו שניהם בנקודות.

 

 

(אנגליה – תוניסיה)

שרה של אנגליה חשב שתעמוד לו הצהרת בלפור, אך עד מהרה קם מולו שר של תוניסיה עם קהילת תוניס לדורותיה, עוד מימות רבנו חננאל, רב ניסים גאון והרי"ף – עוד בטרם הייתה תוניסיה לגוי. ניסה שר של אנגליה להביא את כל גדולי בריטניה לדורותיהם, אך אלה לא הצליחו לעמוד מול תפארתה של יהדות תוניסיה. אפילו כשהשר מונטיפיורי ניסה לשים להם ביד איזה בקשיש, איש בו לא הרגיש.

בדקה התשעים קם שרה של אנגליה ואמר: אם לא הצלחנו, נתנה ראש ונרד מהמגרש בנימוס ובכבוד, כשם שפנינו והלכנו לנו מארץ ישראל עם תום המנדט. או אז עלתה זכותה של אנגליה, שהייתה הראשונה לפנות בכבוד את ארץ ישראל לעם ישראל, מיד בבוא עת התחלת הגאולה. גברו עליהם שתיים אחת וניצחום.

 

 

(פולין – סנגל)

גדולי פולין וחכמיה היו באמצע לנוח בקבר, כשפתאום נקראו לדגל, לעמוד לימין שר של פולין. קהילות שלמות קמו והתייצבו, רבנים ותלמידים, חזנים ופרנסים, ארזי הלבנון ואדירי התורה.  ואף שזכרו מה עוללה להם פולין, האמינו ששר של פולין יפתח בבקשת סליחה ומחילה, ויעשה כמעשה שר של סנגל שחידש את קשרי החוץ עם ישראל כקדם.

אלא שמשום מה, שרה של פולין קם ואמר: כל מי שמקשר את עברם של היהודים לעם הפולני כאומה – ייענש.

חזרו כל הגדולים והנכבדים למנוחתם, וכך הפסידה פולין משער עצמי.

 

 

(צרפת – פרו)

לפני העימות בין שר של ארגנטינה לשר של קרואטיה, שסופו היה צפוי מראש, נעמד שר של פרו מול שר של צרפת.

דיבר שר של פרו בשבחם של המתגיירים הרבים מבני עמו, שחלקם אף עלו לארץ ישראל ונאחזו בה. השיב לו שר של צרפת שלדעת בן ארצו, רש"י, גרים הם לא בהכרח שער זכות, יעוין פירושו על "קשים גרים לישראל כספחת" וכו'. נזכר שר של צרפת שבני ארצו, בעלי התוספות, חלקו על רש"י והביאו הסברים אחרים לאמרה זו. הלך והתיישב בצד והחל לדון בינו ובין עצמו, ולהעלות את כל הקושיות והתירוצים של חכמי צרפת בסוגיה.

התרשם שר של פרו מתרבות המחלוקת המכובדת בין חכמי צרפת, שבזכותה יש תמיד צדדים לכאן ולכאן, ומכוחה אפשר גם להפך בזכות עמו. עמד והעניק את הניצחון לשר של צרפת.

 

 

(אנגליה – פנמה)

כיוון שאותו היום היה יום ראשון, אמר שר של אנגליה: הנה מתחיל שבוע חדש של ימי מעשה בארץ ישראל. ומתי החל לפרוח ולשגשג עולם מעשי זה, שקם והתחדש בזמננו? ודאי היה זה בארץ ישראל שתחת שלטוננו. ואם תאמר שלא סייענו מספיק בדבר, מכל מקום סייענו יותר מהתורכים שגירשנו מארץ הקודש. צאו וראו כיצד העם התורכי ממליך עליו שוב את הרודן המרושע, וחשבו מה היה קורה לו נשארה ארץ ישראל בידי העם הזה. אמרו להם: נו, יום ראשון בזכותכם הוא.

כיוון שנטה הערב, המשיך שר של אנגליה ואמר: בזכות מי עולם המעשה יכול להמשיך ולהתקדם מיום ראשון ליום שני? האם לא בזכות תרומתנו לבניין הארץ? אמרו להם: בסדר, גם יום שני בזכותכם הוא. כך המשיך שר של אנגליה ונטל שכרו על יום שלישי, ועל יום רביעי, ועל יום חמישי ועל יום השישי. כיוון שביקש לומר שאף השבת בזכות האנגלים היא, אמרו לו: עד כאן. ביקשתם לכבוש חללו של עולם, אך את ליבו ונשמתו אין בידכם לכבוש. נטלו את הנקודה השביעית שביקש שר של אנגליה לקבל, ונתנוה לשר של פנמה.

 

 

(גרמניה – דרום קוריאה)

מבית אבי למדתי שאין מדברים באומה זו, לא בדבשה ולא בעוקצה.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהשר שעמד בשמים, הביט בשעון הזהב שלו ומנה במבטא יקה את שני עקרונותיו:

האחד – האמת היא אמת, ומה שיוכח על פי עדות המצלמה הוא קו היושר שממנו אין לזוז.

השני – זמנו של המשחק נקבע בדייקנות, והוא אינו נגמר אלא בשריקת הסיום לאחר תוספת הזמן.

כך נפל השר בידי המכונה והשעון. לא יהיה עוד ראשית גויים, ואחריתו עדי אובד.

 

 

(ספרד – רוסיה)

אותו י"ז בתמוז עמדו שר של ספרד ושר של רוסיה זה כנגד זה, ואין זה מכריע את זה.

אמר שר של ספרד: כמה למדנים ופרשנים והוגי דעות ובלשנים ומשוררים קמו על אדמתי.

אמר של רוסיה: כמה למדנים ואדמו"רים ובעלי מוסר וניגונים עלו מאדמתי.

אמר שר של ספרד: על אדמתך לחצו ודחקו ודיכאו בני אדם.

אמר של רוסיה: גם על אדמתך רדפו ועינו ותלו בני אדם.

אמר של ספרד: אכן, ברדיפות ובעינויים שווה אומתי לאומתך, אך קודם לכן פתחנו את השערים לגדולי התורה, חכמי לשון הקודש ומשוררי השירה העברית, ופרצנו את כל הגדרות המבדילות בינם ובין אומתנו.

אמר של רוסיה: והלא י"ז בתמוז היום, ללמדנו כי הפורץ את החומות ומסיר את הגבולות – הוא המקרב את החורבן.

נשתתק שר של ספרד וגורש משם.

 

 

(צרפת – בלגיה)

משעה שגברו שרי אירופה על שרי אמריקה הדרומית וניצחום, שוב לא היו מדינים ביניהם על מה שבינם ובין ישראל, שהרי על כולם צמחו קהילות יהודיות ואדירי תורה, ועל כולם גם נשחטו ונטבחו כאלה. החלו לדון לגופם של דברים.

אמר שר של צרפת: כלום יש אומה כאומתי שהביאה לעולם חירות, שיוויון ואחווה.

החל מחשב שר של בלגיה ואומר: עלינו אין אומה זו יכולה לגבור. הרי ממה נפשך: אם אמת הוא שהביאו חירות ושיוויון ואחווה לעולם – הרי גם אותנו כבשו לזמן מה והלכנו גם אנו עמם בגורלם. ואם שקר הוא ורק דם וגאווה ותאווה הביאו לעולם – הרי הם שפתחו בקללה ואנו פטורים.

ולא היה יודע שר של בלגיה שאת החירות יכול הוא ליטול ולהעתיק, לטוב ולרע; את השיוויון יכול הוא ליטול ולהעתיק, לטוב ולרע; אף את האחווה יכול הוא ליטול ולהעתיק, לטוב ולרע. אך המהפכה, גופה של מהפכה עצמה, אותה אין אדם יכול להעתיק, שהרי מי שמעתיק מהפכותיהם של אחרים אינו מהפכן.

גבר שר של צרפת על שר של בלגיה וניצחו.

 

 

(אנגליה – קרואטיה)

כבר עמד שר של אנגליה לכבוש תחתיו את כל העולם, וכפסע היה בינו ובין מימוש חלומה של אומתו. היה עליו לעשות מאמץ אחרון, לפסוע עוד צעד אחד כדי לנחול בכל הגויים.

או אז עלה ובא והגיע זכר מעשים שהיו לפני מאה שנה, כאשר עמדה מלכות אנגליה לכבוש תחתיה את כל העולם, וכפסע היה בינה ובין מימוש חלום הדורות – הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. אז אמר שר של אנגליה: דיינו במה שעשינו עד עתה, לא עלינו המלאכה לגמור, ובני חורין אנו למנוע מישראל לעלות לאדמתם ולבנות את ארצם. מה בכך אם לא נעשה מאמץ אחרון, ולא נפסע עוד צעד אחד עד התנחל בני ישראל איש נחלתו.

ושוב נפל שר של אנגליה לפני הגיעו לידי גמר.

 

 

(צרפת – קרואטיה)

בשעה שעמד שר של צרפת על אדמת רוסיה, וביקש לכבוש את העולם כולו, עמד מול כל שרי המדינות ואמר להם: חירות אני מביא לכם, שלום אני מביא לכם, רווח והצלה אני מביא לכם, מוטב שתקבלו אותי עליכם.

מהם שמעו לו, ומהם לא שמעו לו. בין כך ובין כך עמדה אומתו על אדמת רוסיה, ונתגלה שאין עמה כעמו, ואין אדמתה כאדמתו, ואפילו אוויר שלה אינו כאוויר של צרפת, ועל כרחו אין הוא יכול לכבוש את כל העמים תחתיו. הלא איך יוכל למשול בכל האומות, אם צינה עזה של רוסיה עוקרתו והופכתו על פניו.

נשתתק שר של צרפת ולא קמה בו עוד רוח. ורוח הקודש צווחת ואומרת: והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונהרו אליו גויים רבים. לא מפני שמלכות זו או אחרת פלשה אליהם וכבשה אותם, אלא מפני שיהיה זה בית תפילה לכל העמים באמת.

ואף על פי כן, רשות ניתנה לו לשר של צרפת לעמוד מאתיים שנה אחרי כן על אדמת רוסיה, ולומר שוב: הרי חירות באה לכם, הרי שלום בא לכם, הרי רווח והצלה באים לכם, ביום שבו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא יהיה עוד רייטינג להתכתשות בין אומות. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

 

 

 

Malcare WordPress Security