(בבא בתרא טז)

אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם – אמר רבה: איוב בסערה חרף ובסערה השיבוהו. בסערה חרף, דכתיב: אשר בשערה ישופני, אמר לפניו: רבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב? בסערה השיבוהו, דכתיב: ויען ה' את איוב מן הסערה… אמר לו: הרבה נימין בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת – מחשיכות מאור עיניו של אדם, בין גומא לגומא לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?

מי פלג לשטף תעלה [וגו'] – הרבה טיפין בראתי בעבים, וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה, כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד – מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות, בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?…

ודרך לחזיז קולות – הרבה קולות בראתי בעבים, וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו, כדי שלא יהו שתי קולות יוצאות משביל אחד, שאלמלי שתי קולות יוצאות משביל אחד – מחריבין את כל העולם, בין קול לקול לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?

הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור – יעלה זו אכזרית על בניה, בשעה שכורעת ללדת, עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות, ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה, ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד מת, בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?

חולל אילות תשמור – אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת, אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה, ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה, בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?

 

 

מבין כל טענותיו של איוב, נדרש רבה לטענה אחת, ואומר כי היא הטענה הראשית שענה עליה הקדוש ברוך הוא בתשובתו. "ויען ה' את איוב מן הסערה" – זו תגובה לטענת איוב שנזכרה בה רוח סערה. אם זו טענה מרכזית כל כך בעיני רבה, יש להבין מה מייחד אותה מכל דברי איוב. בוודאי היא חזקה יותר מסתם השערה שהקב"ה התבלבל בין המילה "איוב" למילה "אויב".

לפחות שתי טענות עומק אפשר לזהות בתוך דברים אלו של איוב, כפי שמציג אותם רבה. ראשית, איוב רואה את דרך הפעולה האלוקית כרוח סערה. כסופה אדירה, כנחשול סוחף, כגורם בעל עוצמה שאי אפשר לעמוד בפניו. הרוח אינה מבדילה בין פרטים, אינה מפרידה בין מה שנכון להעיף ובין מה שלא, היא לוקחת הכל. הדברים הקטנים וקלי המשקל אינם עמידים ברוח הסערה. זו תפיסת האלוקות של איוב: הוא גדול ועצום מכדי לעשות צדק. הנוכחות שלו אדירה מכדי להפריד בין אדם שמעשיו טובים לאדם שמעשיו רעים, ההבדל הזה דק מדי מול העוצמה האלוקית. לכן, אם הקדוש ברוך הוא שולח מכה לעולם – כולם סופגים אותה, גם הצדיקים.

שנית, אולי עצם קיומם של אויבים ואיובים בעולם הוא תקלה. על גבי האמירה הקודמת, אם אכן הפורענות האלוקית מזיקה לכולם, לא נכון היה לברוא עולם עם הבדלים דקים. כדי למנוע מצב שבו הצדיקים סובלים בגלל הרשעים והרשעים נהנים בגלל הצדיקים, היה ראוי להפריד ביניהם מלכתחילה. לנתק לחלוטין בין הכוחות החיוביים לכוחות השליליים בעולם, כדי שהעונש לרשעים לא יפגע בכולם, וגם כדי שהחסד האלוקי הגדול לא יקיף את מי שאינו ראוי לקבלו. במתכונת הנוכחית של הבריאה, איוב והאויב צמודים זה לזה, הטוב והרע מעורבבים, וכולם חשופים לרוח הסערה של הקב"ה באותה מידה.

מה התשובה לטענות אלו? נראה שהתשובה כוללת שני שלבים. בשלב הראשון הופך רבה את התמונה הנראית לפי הפשט: אם נדמה שהקב"ה עונה לאיוב ברוח סערה, רבה מסביר שהוא עונה לו דרך שערות הראש. לו היה עונה בסערה, הוא היה מחזק את טענתו של איוב; על כן המענה חושף דווקא את הפרטים הקטנים שבבריאה. לכל שערה יש מקור יניקה, לכל טיפה יש דפוס, לכל קול יש שביל. כל פרט בעולם שואב את חיותו ממקור גבוה, יש לו צביון משלו ודרך שנסללה רק בשבילו. העולם הפרטי של כל נקודה קטנה בעולם הוא שמחבר אותה אל בוראה, ובלי העולמות הפרטיים הללו – העולם הכללי לא היה מתקיים. הקב"ה אינו נמצא רק ברוח וברעש, אלא גם בכל שערה דקה.

בשלב השני מובאות דוגמאות מסוג אחר. קודם כל הן ממשיכות את הכיוון של סוג הדוגמאות הקודם, ומוסיפות לו את ההשגחה הפרטית המדויקת אפילו בממד הזמן, אך יש בהן גם אמירה חדשה. לכל יעל שיולדת בהר יש נשר שמציל את הוולד שלה, לכל אילה יש נחש קטן שמכיש אותה כדי שתלד. לכאורה, כאן היה יכול איוב להתערב בתשובה ולחזק את השאלה: למה נבראה היעל אכזרית? ולמה נבראה הכשת הנחש? אך התמונה הרחבה עונה על השאלה: לכל גילוי אכזריות יש כנף תומכת שמאזנת אותו, לכל כוח חיובי צר יש גורם מזיק שגורם לו להתרחב. בסופו של דבר נולדים חיים חדשים. מה היה קורה לו נבראו שני עולמות נפרדים, לאיובים ולאויבים? לרחמנים ולאכזריים? לא היה נשר שיקלוט את הגור הרך מהיעל, והנחש לא היה באזור של האיילה. רק השילוב המורכב בין כוחות הטוב לכוחות הרע, באופן המדויק שבו הקב"ה מתכנן אותו, מאפשר הוספת חיים.

נוכחות הקב"ה אינה מתבטאת רק בתופעות רבות עוצמה, אלא גם בהשגחה הפרטית, ובעצם קיומו של עולם מפורט. היסודות השליליים בעולם הם חלק מתבנית מפורטת ומורכבת זו: תבנית שיש בה לא רק רפואה לכל מקרה של אכזריות, אלא אפילו תפקיד לכל גורם אכזר, שהרי לפעמים דווקא הצרות מוציאות ממיצר למרחב. ידיעה זו אינה מסבירה לכל אחד מהמיוסרים בייסורי איוב מה משמעות הסבל שלהם, אך מאירה להם את המחשכים, קוראת להם להאמין כי הכל כלול במארג האלוקי הגדול. כל הכשת נחש תקרב אותם לגאולתם.

 

 

Malcare WordPress Security