(הרב יעקב אריאל מספר על יום העצמאות אצל הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. מתוך: "יערב שיחי", הרב ארלה הראל משוחח עם הרב אריאל, בעריכתנו. בהוצאת דברי שיר)

 

מי שלא ראה את הרצי"ה בהתלהבותו בהלל ביום העצמאות לא ראה תפילה מימיו, לא יאומן איזו שמחה. גם ביום כיפור, כשהיינו מגיעים ל'על ישראל אמונתו', ראית אותו בכל התלהבותו. 'על ישראל, על ישראל', הוא מחא כפיים והיה אדום. הוא אמר פעם לשבחם של חסידי פשיסחה, שהם נהגו לרקוד ביום כיפור 'שושנת יעקב'. אתם יודעים שאני 'מתנגד' ואיני מסוגל לרקוד ביום כיפור, הוא אמר, אבל אני מבין את החסידים שרקדו 'שושנת יעקב'. מה העניין בשושנת יעקב? עם ישראל קודם לכפרת עם ישראל, כשיש עם ישראל יש כפרת ישראל. גם בשיר הכבוד הוא היה מוחא כפיים בהתלהבות, בחרוז 'פארו עליי ופארי עליו'.

הוא לא היה בעל תפילה בישיבה?

לא. רק ביארצייט בג' אלול. הוא בכלל לא היה מוזיקלי, אבל מבחינת שמחה, לב, רגש – הוא היה מלא בהם. עם זאת, כשיום העצמאות היה נופל על תענית בה"ב, הוא היה אומר גם סליחות. הייתי בעל תפילה אצלו, אמרנו הלל בהתלהבות גדולה ואחר כך סליחות. זו היתה תפילה ארוכה. אנחנו כבחורים לא הבנו איך זה הולך יחד. שאלו פעם את הרב זווין, שהיה ידידו הטוב, מה דעתו על הרצי"ה שאומר גם הלל וגם סליחות ביום העצמאות, והוא השיב: 'הוא צודק, הלל על המדינה וסליחות על הממשלה…' הוא ניתח בזה בניתוח למדני את כל המהות של העניין. לדעת הרצי"ה חשיבותה של המדינה היא עצם העובדה שיש ריבונות יהודית בארץ ישראל. זו המהות. הממשלות מתחלפות, יש ממשלה יותר טובה ופחות טובה, אבל הממשלה אינה עצם המדינה. על טעויות של הממשלה צריך לומר סליחות, אבל למדינה עצמה צריכים להתייחס בכבוד, ובאהבה ובשמחה.

בליל יום העצמאות היו מגיעים לישיבה גם שרי ממשלה. שפירא, ורהפטיג, בורג. הם היו באים כי ידעו שאצל הרצי"ה מרגישים היטב את יום העצמאות. הוא היה מכבד אותם והם היו יושבים לידו. אני זוכר שפעם הממשלה עשתה דבר מה שהרצי"ה לא ראה בעין יפה, והוא טפח על שכמו של משה שפירא ואמר: 'כבר נגמרה תקופת הסוכנות, יש לנו מדינה, אנחנו כבר לא סוכנות, אין גלות, יש כבר מדינה'.

זה מזכיר לי סיפור על מכתב שקיבלתי פעם ממשה שרת. נסעתי לחתונה בסעד של הזוג הראשון שהתחתן מהשבט שלי, בקיבוץ סעד בנגב, ולא היה לי מספיק כסף. נסעתי בטרמפים. למחרת בדרך חזרה עמדתי בטרמפיאדה של רמלה, ועצר לי משה שרת ואסף אותי.

הוא היה אז ראש ממשלה, או עדיין שר?

הוא היה שר החוץ. לא היה לו שומר ראש ולא 'גורילות', היה רק נהג והשר ישב מאחור. לא העזתי לדבר איתו. אחרי שהגעתי לירושלים, שלחתי לו מכתב תודה: 'לכבוד שר החוץ, אני מודה לך שלקחת אותי טרמפ, בזכותך הגעתי לשיעור בזמן'. הוא שלח לי מכתב בחזרה, והרצי"ה קיבל את המכתב ושאל אותי במה מדובר. סיפרתי לו את הסיפור, אז הוא אמר: טוב, תפתח ותקרא. פתחתי, ומשה שרת כותב לי בכתב ידו: 'שמחתי שעזרתי לתלמיד חכם ללמוד תורה'. זה שר בישראל, עם כל הריחוק שלו מתורה הוא היה בכל זאת מכבד תורה. הרצי"ה העריך מאוד עובדה זו, ואמר לי שגם הוא שלח לו מכתב לפני כמה שבועות; שרת הוזמן כשר החוץ לפגישה עם עמיתו באחת המדינות באירופה. קבעו שעה, הוא בא, אבל שר החוץ ההוא היה עסוק בשיחה עם מישהו אחר. שרת חיכה לו רבע שעה והלך. הרצי"ה שלח לו מכתב: 'ברוך ה' שזקפת את קומת כבוד עם ישראל'. כבוד ישראל היה אצלו כבוד ה'. הוא היה תמיד מדגיש את הפסוקים ביחזקאל על חילול השם בגויים, הגלות עצמה היא חילול השם. לכן הוא ראה במדינה את הרמת כבוד ישראל שזהו כבוד ה'. הוא היה נוהג לומר שהיום שבו זכינו להקמת המדינה הוא קידוש השם. נכון, יש תופעות בעייתיות שיש בהן גם חילול השם, אבל 'גדול קידוש השם מחילול השם'.

לכאורה זהו ממש פשט דברי הירושלמי הללו, לא כן? הוא אמר זאת גם בשיחה המפורסמת 'מזמור י"ט למדינת ישראל'.

זה לא בהכרח הפשט בירושלמי, אפשר לפרש את הירושלמי אחרת, אבל הוא פירש כך. כשישבנו במסיבה של יום העצמאות שמענו מבחוץ את הרמקולים של הריקודים, בתקופה ההיא רקדו ברחובות. הוא אמר: 'אני יודע שברחובות רוקדים ריקודים פסולים, לא צנועים, זה גילוי עריות, אבל אני רוצה להגיד לכם דבר שאולי יזעזע אתכם: למרות שזה באמת לא בסדר, הקדוש ברוך הוא עכשיו רוקד בחוצות ירושלים'.

 

Malcare WordPress Security