אגדה על הדף השבועי: ברכות יג – יציאת מצרים והגאולה האחרונה

(נושאים נוספים באגדות הדף: כריעה וזקיפה בתפילה, בושה בעברה, יסודות אמונה בקריאת שמע)

 

תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו אתה אומר: לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך; לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו. וכן הוא אומר: אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו, אל תזכרו ראשונות – זה שעבוד מלכיות, וקדמוניות אל תתבוננו – זו יציאת מצרים. הנני עשה חדשה עתה תצמח – תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג. משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה ארי; פגע בו נחש וניצל ממנו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש. אף כך ישראל, צרות אחרונות משכחות את הראשונות.

שאלות למחשבה: מדוע אחרית הימים באה 'על חשבון' גאולת מצרים? ** מה שורש המחלוקת בין בן זומא לחכמים? ** העיקרון נכון לגבי כל נס שבא אחריו נס אחר, או רק לגבי יציאת מצרים והגאולה העתידית?

 

 

הפסוקים באגדה: באיזה הקשר נאמרו הדברים?

ישעיהו מג

כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם:  אֲנִי ה' קְדוֹשְׁכֶם בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם:             כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה:  הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל יָקוּמוּ דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ:  אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ:  הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת:  תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי:  עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ:

 

ירמיהו כג

וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ:  וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא יִירְאוּ עוֹד וְלֹא יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם ה':                  הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:  בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ:               לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם:

 

 

אגדות קרובות ומקבילות

קהלת רבה פרשה א

אין זכרון לראשונים, א"ר אחא אין זכרון לראשונים זה דור המבול, וגם לאחרונים אלו הסדומיים ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה אלו ישראל, שנאמר (במדבר ב') לאחרונה יסעו לדגליהם, ר' יודן בשם ר' שמעון בן שקפא אמר אין זכרון לראשונים אלו המצריים, וגם לאחרונים אלו העמלקים, ועל מי נאמר למחות את זכר עמלק לישראל, שנאמר (דברים כה) תמחה את זכר עמלק, כמה נסים נעשו לישראל משיצאו ממצרים ועד שלא יצאו ישראל ממצרים עליהם הוא אומר אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו, ולמי אני נותן זכרון לנסים של עוה"ב דכתיב (ירמיה כ"ג) ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים אלא כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מכל הארצות וגו'…

 

קידושין סט

ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן? דכתיב: לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם.

 

ספרות המחשבה: האם ניתן ללמוד מהאגדה שמצוות יכולות להתבטל?

שו"ת הרשב"א החדשות סימן שסח

מכלל דבר זה נשמע שמצות התורה לזמן, והוא שק"ש ומצות הפסח והמצות ומניעת החמץ לזכרון יציאת מצרים…  וזאת היתה תשובתי. כי מצות הפסח והמצה ומניעת אכילת החמץ אינו מחייב זכירת היציאה ממצרים…

ואם תטען עלינו מבטול קריאת שמע, ר"ל זכרון יציאת מצרים שהיא מצוה ממצות התורה – דע כי אין הכונה בק"ש, רק לזכור בפה הנסים שעשה לנו האל ית' שהוציאנו ממצרים אחר שהיינו עבדים לפרעה פרוכים בלי כח ותחת סבלות מלך קשה ועם רב. ועם הזכירה נקבע שהוא ית' וית' המשגיח והיכול שלא ימנענו מונע בשום צד, ועוד שיתחזק בנפשתינו מדת הבטחון חזוק רב. ועל כן באה האזהרה על זה במקומות הרבה בתורה בזכירת האותות והמופתים והיד החזקה. ואחר היות התכלית בזכירת הפה ביציאת מצרים מן הטענה הזאת, הנה גם התכלית ההוא שמור בהזכירנו קבוץ עם ממושך וממורט מעמים רבים נוראים מן הארצות הרחוקות מצפון ומים, ותהיה הכונה ההיא יותר חזקה בהיות הזכירה באותות ונסים יותר חזקים. אם כן אין מצוה מתבטלת בזה כלל. בטוח כל כך שישמע ה' תפלתו, ואינו כדאי להתפלל על עצמו והיאך יתפלל על אחרים, זה מיקרי לא אפשר.

 

ספר העיקרים ג יט

ומה ששמעו ישראל לירמיה לבטל מנין החדשים מניסן כמו שאמרנו, אפשר שעשו כן משום דאשכוח קרא ודרוש, כמו שכתבו התוספות בפרק קמא דמגילה, כי מה ששנה עזרא הכתב כשעלה מן הגולה, משום דקרא אשכח ודרש, וכתב לו את משנה התורה הזאת (דברים י"ז י"ח), כתב העתיד להשתנות, או לפי שלא היתה המצוה ההיא אחת מעשרת הדברות, וגם שלא היתה הכונה בה לבטל דברי משה אלא לעשות זכר לגאולה השנית כמו שעשו זכר לגאולה הראשונה, שכך היו מקובלים שראוי לעשות לה זכר ובלבד שלא תעקר יציאת מצרים ממקומה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה וכו'.

 

פרשנות האגדה: מה משמעות העדפת הגאולה האחרונה?

מהר"ל, הקדמה לנצח ישראל

סבירי להו לחכמים שיש זכר ליציאת מצרים אף לימות המשיח, כי איך לא יהיה זכר לסבה עם המסובב, כי מן המדריגה שקנו ישראל כשיצאו ממצרים [י]קנו עוד מדריגה יותר עליונה, ואם לא שהוציאנו ממצרים, ולקח ישראל לו לעם, לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד, כי יציאת מצרים הוא סבה בעצם אל הגאולה העתידה.

 

הראי"ה, עין איה

ביציאת מצרים זכו ישראל לחירותם, דהיינו שלמות עצמם, אבל את השלמות הכללי של המין האנושי ישלימו בימות המשיח. וע"י פיזורם הקודם דוקא, שע"י הפיזור החל שם ד' להודע בעולם אבל לא נגמרה דעת ד' ואי אפשר שתגמר בעולם כי אם בהרמת קרנם של ישראל. על כן בהיות השלימות האנושי הכללי באה על ידינו לימות המשיח, שאז נתרומם באמת להיות ממלכת כהנים, אז יהי' שיעבוד מלכיות עיקר המטרה והשלמות הלאומי הפרטי טפלה לו במעשה, שכבר לא נהי' נצרכים לכוין פני המעשים להשלמות הפרטי שלנו, שנזכה בו כבר בשלימותו ולא נהי' נצרכים לאמצעיים לו, אבל ההשתדלות המעשית העיקרית תהי' למגמת התיקון הכללי. ובאשר אי אפשר שימשך התיקון הכללי כי אם על ידי מעשה התורה והמצות שבישראל, תהי' מגמת המעשים בעיקרם לצורך כלל האנושיות, ובדרך טפל להרים השלמות של כל הפרט של ישראל, שנמשך מיציאת מצרים. מפני ששלימות עצמם תעלה גם כן מאילי' על ידי אור ד'.

 

 

כיווני חשיבה…

שינוי במערכת המצוות בעתיד: מדברי בן זומא אפשר להבין שבימות המשיח יהיה שינוי ואפילו ביטול של חלק מהמצוות, שהרי זכירת יציאת מצרים היא מצווה. הרשב"א, שדבריו על אגדתנו צוטטו בידי רבים אחריו, דוחה את הטענה; אך גם לדבריו ייתכן שהמצוות תישארנה באופן עקרוני, ואילו בפרטי המצוות יהיה שינוי, כגון אילו פרשות אומרים בקריאת שמע וכיצד מחזקים את האמונה והביטחון.

החידוש שבגאולה העתידית, וההשלכות המחשבתיות לזמננו: את הפסוקים ואת האגדה אפשר להבין בשני אופנים: אפשר להבין שיש הבדל מהותי בין ימות המשיח ליציאת מצרים, ומדובר בשני סוגים שונים בתכלית של גאולה; ואפשר להבין שכל נס או גילוי אלוקי דוחה את ההתגלות שלפניו, מפני שהאמונה בה' ועבודתו מבוססות על מה שראו עינינו, על העבר הקרוב ביותר והרלוונטי ביותר לזמננו.

לשתי הגישות יכולות להיות השלכות (שאינן סותרות זו את זו) לדורנו: מהגישה הראשונה אפשר ללמוד כי אין להסיק מיציאת מצרים כיצד תתפתח הגאולה הקרובה. ייתכן שבניגוד לגאולה הניסית בעבר מתהווה בימינו גאולה בתהליך  טבעי. לפי הגישה השנייה – גם בלי קשר לגאולה שעוד תבוא, כבר עכשיו עלינו לשים דגש על החסדים האלוקיים שזכינו להם בדורות האחרונים, בתור יסודות לעבודת ה'.

Malcare WordPress Security