לפני חודשים אחדים הייתי קשור לשני פרויקטים נפלאים סביב חגי תשרי. לא אגיד באילו פרויקטים מדובר, רק אציין שהקשר שלי אליהם התבטא בין השאר בבחירת שירים עבריים שיעטרו את המיזם. לא הייתי מקורי, אני מודה, המלצתי להם להשתמש ב"בראש השנה" של נעמי שמר, "בשנה הבאה" של אהוד מנור, ועוד כמה נכסי צאן ברזל חגיגיים. אל תנסו להיזכר אם ראיתם באיזה פרסום או ספר את השירים הללו, כי בסוף זה לא קרה. אקו"ם, איגוד היוצרים שאחראי על כל הזכויות השמורות, דרש מאות שקלים על השימוש ביצירות. אמנם לא על כל אחת בנפרד, אבל במצטבר זה הגיע לסכומים גבוהים, בהשוואה לתקציב שעמד לרשות המארגנים.

מתבאסים על פרויקטים שנגנזו בגלל זכויות יוצרים? לא, הם לא נגנזו, וזאת הבעיה. אותם מפיקים החליטו לשנות כיוון, ובמקום לשבץ בין הטקסטים שלהם שירים עבריים, הלכו על פיוטים מהתפילה בלבד. לדוד המלך או לרבי אברהם אבן עזרא לא צריך לשלם תמלוגים. כמובן, השימוש בנכסי התרבות היהודית מימי קדם הוא רצוי ומבורך, ובכל זאת יש יופי וגם חשיבות בשילוב בין ישן לחדש. וחוץ מזה, אין לדעת כמה אנשים אחרים רוצים לעשות שימוש יפה וראוי בקלאסיקות ישראליות, אבל מקורות המימון שלהם מוגבלים, והם נאלצים להתקפל ולוותר על הרעיון.

אני, לפחות, כשעבדתי על פרויקט דומה לקראת חנוכה, הפכתי לאחד מהמתקפלים. רציתי לכתוב על חנוכה תוך שימוש בסמלים מהתרבות הישראלית, ובזאת לבטא את אווירת הקונצנזוס סביבו ואת דמותו כחג ישראלי, אבל ירדתי מזה. סליחה, נעמי שמר: בלב הלילה, דרוך וחרישי, אורב לי עורך דין ומבקש נפשי.

חשוב לתת ליוצרים את המגיע להם, השאלה היא אם מה שמגיע להם הוא לשקוע בארכיונים נידחים עד קץ הימים. לאה גולדברג, אהוד מנור או עוזי חיטמן כבר לא יזכו ליהנות בעצמם מהתמלוגים, ובינתיים השירים שלהם עלולים להישמע פחות. המתחרים שלהם אינם הפיוטים, חלילה, אלא הלהיטים העכשוויים. בדור הזה אמנם זוכרים את השירים מהדור הקודם ושלפניו, אבל איש אינו מבטיח שגם הילדים שלנו ישמרו על השירים שלצליליהם נבנו הארץ והמדינה. נכון, אחרי תקופה מסוימת – וארוכה למדי – זכויות היוצרים פוקעות, אבל לא בטוח שהדור הבא יחכה בסבלנות עד אז. כדאי מאוד לשנות משהו בנוהל התשלומים על שימוש בשירים, לפחות כאלה שנכנסו לפנתיאון ויצאו מהפלייליסט, אחרת החברה הישראלית תישאר רק עם מה ש"הולך עכשיו" – לא משנה כמה הוא איכותי ואילו ערכים הוא מייצג. אם ייעשה שינוי כזה עוד השנה, אולי בשנה הבאה כבר נשב על המרפסת ו… לא, עזבו, עוד נצטרך לשלם על הציטוט הזה.

 

(חלק מן הפוסט פורסם בעיתון "בשבע", תשרי התשע"ז)

Malcare WordPress Security