אמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה – יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל – מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב: ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'.

אמר ליה רבא: לא סבר לה מר כאילו טבל, דכתיב: 'ארחץ בנקיון' ולא כתב 'ארחיץ כפי'?

שאלות למחשבה: מה חשיבות נקיון הידיים והגוף לפני התפילה? מה ההבדל בין מלכות שמים שלמה, בניית מזבח והקרבת קרבן וטבילת הגוף?

 

 

הפסוקים באגדה: באיזה הקשר נאמרו הדברים?

תהלים כו א-ח

לְדָוִד, שָׁפְטֵנִי ה' כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד:  בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי:  כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ:  לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא:  שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב:  אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה':  לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ…

 

אגדות קשורות: מה עוד נמשל לבניית מזבח והקרבת קרבן?

סוכה מה ע"א

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו – מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח. אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי…: כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה – מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח.

 

מסכת סופרים יח ב

כל המזכיר פסוק בעונתו, מעלה עליו כאילו בנה מזבח חדש והקריב עליו קרבן.

 

פרשנות האגדה: מהי חשיבות הניקיון לפני התפילה?

מהרש"א עבודה זרה כ ע"ב (על הברייתא: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות וכו')

נקיות מביא לידי פרישות – היא התפילה, ע"ש 'וכפיו פרושות השמים'… היא התפלה הרצויה לפניו יתברך.

 

מהר"ל, נתיב העבודה פרק ט

המזבח הזה הוא האדם עצמו, שהרי כתיב: מזבח אדמה תעשה לי, ויש אל האדם יחוס ודמיון אל המזבח, וכאשר נפנה ונוטל ידיו שהאדם הוא בטהרה ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפלל – דבר זה נחשב קרבן על המזבח הזה הוא האדם שנחשב מזבח. וידוע כי התפלה יש לה יחוס ודמיון אל הקרבן שהרי תפלה נגד הקרבנות תקנו כמו שמבואר למעלה, ואם כן התפלה דומה אל הקרבן, ולכך קאמר כאלו הקריב עליו הקרבן הוא נפשו שמקריב על המזבח הזה.

 

צוואת הריב"ש (המגיד ממזריטש בשם הבעש"ט)

מי שאין לו מקוה או אנוס ואינו יכול לטבול במקוה – ירחץ ידיו ויאמר זה קודם הרחיצה, כן כתב האריז"ל: לשם יחוד… ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', ויהי רצון מלפניך ה' או"א, שתהא רחיצת ידי אלה נחשבת לי כאלו טבלתי במקוה כשר…

 

הראי"ה קוק, עין איה

יסוד הכוחות הטבעיים כשהם מתוקנים, הוא עבודת ד' בקביעות. כי אין צריך השתדלות כי אם בתחילת הקנין, אבל כשהמדות הטובות כבר טבועות בו, הרי הן נמשכות אל הטוב והישר, א"כ הוא דומה בזה מצד תיקון הכוחות הטבעיים שבאלו הפעולות לבנין מזבח, שאין צריך חידוש ופעולה כי אם בהתחלה, ואח"כ הוא ענין של עבודת ד' קבועה ועומדת מאליה. ועניני העבודות הבחיריות, המעשיות, שהם צריכות זירוז והתחדשות בכל עת ובכל שעה, דומה לעבודת הקרבנות שצריכה חידוש פעולה.

 

כיווני חשיבה…

תפקיד הניקיון: מצוות רבות משולות להקרבת קרבן, אבל במקרים מעטים מופיעים גם המזבח וגם הקרבן. ייתכן שהכוונה לבניית שתי קומות – תשתית לעבודת ה' והעבודה עצמה. לפי המהר"ל והראי"ה, הניקיון דרוש להעמדת הנפש והגוף במצבם התקין, שעל גביו אפשר לגשת אל ה' בתפילה.

ניקיון וטבילה. לדעת רבא, כפי שמופיע גם אצל האר"י, רחיצה היא כעין טבילה. נראה מלשונו שהוא חולק על האמרה שלפניו; אולי כוונתו שהניקיון אינו רק תשתית אלא בעל ערך עצמי, כפי שטבילה היא מצווה בפני עצמה.

Malcare WordPress Security