כבר בגן הילדים, כל פעוט ופעוט

עוד בטרם ידע מקווים ליצור אות

כבר אז, כמין קסם, כעין סוד ורז,

נמשך האדם אל השיר המחורז.

את זאת לא יוכל להסביר במפורט

גם ביום שיכתוב עבודת דוקטורט.

אך באופן כללי – את נפשו מה מדליק?

השילוב, השידוך, ההרמוניה, הקליק,

כל כניסה של מפתח בדיוק אל החור,

כל מיזוג דמוי יין-יאנג בין לבן לשחור.

פסנתר פוגש ויולה, סיום עם תחילה,

במבה וקולה, חתן וכלה,

אז גם בין שתי שורות, כששומעים את ה"קנאק"

מופק מהשיר פתאום עונג ענק.

 

ולמה כל זה הברבור הנלוז?

כדי להבין איך כדאי לחרוז.

רק אם מיזוג הפכים הוא על-אמת

האוזן תקלוט כאן הרמוניה מושלמת.

אח עם אחות הרי לא יתחתן

שני שכנים? יתחתנו, אך זה לא יעניין.

אך שכנוזית אשר תינשא לתימוני –

ודאי יהיה זה שילוב די הרמוני.

אז זהו הכלל שנרחיב לקמן:
או שילוב ניגודים, או חבל על הזמן.

 

א.

קודם כל, כמובן, אין לקחת מילה

ולחרוז בדיוק עם אותה המילה.

לא יעזור גם לקחת אותה

ומילה די קרובה לחרוז שם איתה.

זה כמו נישואין בין בן-דוד לבת-דודה,

לא רק פגם רפואי – זאת בכלל לא המודה.

נוסיף: גם בוגרי אותו שבט בסניף

לא יצליחו כותרת ענק להניף.

גם אם צהוב, למשל, אינו חום –

בתור שני צבעים הם ממש אותו תחום,

ולכן שורה על עגבנייה אדומה

לא שווה לחרוז עם תפוח אדמה.

וראו גם כי זוג שיובלות כבר בדייטים

כשסוף סוף יתארס – לא יהיה לזה רייטינג,

לכן בהחלט לא כדאי לעולם

לחרוז כאן חרוז כה שחוק כמו "כולם".

יש כבר עץ זית צמוד לכל בית,

אז טוסו לדובאי, תחזרו עם דובאית.

 

ב.

הדרכה חשובה, חיונית, אין כמוה:

צריך את הסאונד של ה"קליק" טוב לשמוע.

השילוב כבר הרמוני? שיהיה גם בולט

באופן שכל תנוך של אוזן קולט.

את זאת כבר קבעו קדמונים בקיצור:

עיצור אחרון פלוס תנועה פלוס עיצור.

אם רוצים לחרוז מילה כמו חרוז

יש תפוז, יש אחוז, אבל אין כמו: ארוז.

צריך את ה"קליק" לשמוע חזק,

לא "מצ'וקמק", שיהיה חד כמו בזק.

כדי שטעם מתוק יובלט ויוכר –

שלא יהיה סתם "קר", שימו שניים סוכר.

כמה שיותר הגאים תואמים –

כך טעם מתוק וטעים טועמים.

 

ג.

עוד נקודה מרכזית בפטנט היא

תחושה שה"קליק" אמתי ואותנטי.

אם אין לכם טעם לדון ב"פוחלץ"

ברור שבואו היה די מאולץ.

משפט, מילותיו אם סדרן השתנה –

גם פה אווירת האילוץ לא קטנה.

רק שורה שזורמת, הולכת דוך,

יוצרת תחושה אמתית של שידוך.

עם זאת, ההרמוניה תורגש ותודגש

ככל שיהיה בלתי צפוי במפגש:

עיניכם תהיינה ודאי מופתעות

אם ינחת פה לפתע מרק כופתאות.

 

ד. (סיכום)

הכל הוא אותה נקודה בעצמה,

לקבץ נידחים ולחבר בעוצמה.

לקחת פרופסור נכבד, איש מודרנה,

להצמיד לו תינוק עם בקבוק של מטרנה.

להפגיש בין סלב בשיא הקריירה

לרב שקורא פרשה כמו וירא.

לנסוע עם טליה למלון באנטליה

ולשאול חדרנית אם הא בהא תליא.

למה את כל העולם לתזז?

רק כדי שאי שם שיר אחד יתחרז?

כך זה, הנפש נהיית מאושרת

כשבריאה מבולגנת פתאום מתקשרת.

חורזים אותה קצת, והנה היא שרשרת

ואולי, ואולי, כל זה מאפשר את

אחד הגילויים הגדולים, אם לא ה –

אחד הוא בורא כל תבל ומלואה.

Malcare WordPress Security