אגדה על הדף השבועי: ברכות יב – תפילה על האחר

(נושאים נוספים באגדות הדף: כריעה וזקיפה בתפילה, בושה בעברה, יסודות אמונה בקריאת שמע)

 

אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש – נקרא חוטא, שנאמר: גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם.

שאלות למחשבה: מדוע הימנעות מתפילה למען האחר נחשבת לחטא? ** למה בכלל שמישהו יימנע מלהתפלל, האם זו בעיה להגיד פרק תהילים או שניים לרפואת חולה?

 

 

הפסוקים באגדה: באיזה הקשר נאמרו הדברים?

שמואל א פרק יב, יז-כג

הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר, וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל ה', וַיִּתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת  שְׁמוּאֵל:  וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל, הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת, כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל  חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ, אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת, אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' בְּכָל לְבַבְכֶם:  וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה:  כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם:  גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיקֹוָק מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה:

 

אגדות קרובות ומקבילות: מה נלמד מתפילתו של שמואל על העם?

 

אליהו רבה פרק יז

בימי שמואל הנביא קיבלו עליהן ישראל מלכות שמים ביראה, שנאמר ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל תחרש ממנו וגו', ואף הוא השיבן כעניין, שנאמר: גם אנכי חלילה לי וגו'. מיכן אמרו: כל שספק בידו לבקש רחמים על חבירו ועל הציבור ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר מחטוא לה'.

 

במדבר רבה פרשה יט

'ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו', ידעו שדברו במשה ונשתטחו לפניו ואמרו: 'התפלל אל ה' ויסר מעלינו וגו"… להודיעך ענותנותו של משה שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה אכזרי. וכן הוא אומר: ויתפלל אברהם אל הא-להים וירפא א-להים. וכן הוא אומר: וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו. ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואמר לו חטאתי, שנקרא חוטא אם אינו מוחל לו? שנאמר: גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם.

 

בבא קמא צב ע"א

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמור רבנן: כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה? אמר ליה:, דכתיב: וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו. אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: ויתפלל אברהם אל הא-להים וירפא א-להים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו, וכתיב: וה' פקד את שרה.

 

 

פרשנות האגדה: כלפי מי נאמרו הדברים?

עיון יעקב על אגדתנו

כל שאפשר לו– כלומר שבטוח בזכות עצמו שתועיל תפלתו על אחרים, כמו שמואל. אבל אם אינו בטוח כל כך שישמע ה' תפלתו, ואינו כדאי להתפלל על עצמו והיאך יתפלל על אחרים, זה מיקרי לא אפשר.

 

ספרות המוסר: האם כל מקרה של הימנעות מתפילה הוא חטא?

ספר חסידים תשנד

מפני שישראל ערבים זה לזה, לכך כשצער בא על אחד חייבים כולם להצטער ולהתפלל… ואם לא היה מתפלל היה חוטא, שנאמר: גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם.  (ספר חסידים תשנד)

 

ספרות ההלכה: האם לאמרה האגדית יש השלכה הלכתית?

שו"ת משנה הלכות (הרב מנשה קליין) חלק יג סימן ריא

מצוה להתפלל מיד שרואה אדם מישראל ביסורין, ובגמ' ברכות י"ב: אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו…  ואם לא התפלל והיה בידו להתפלל עליו נראה דהוה בכלל לא תעמוד על דם רעך…

 

קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף, אורח חיים קטז ג

הרואה מודעה ובו בקשה להתפלל על חולה מסוים, יש מי שאומר שצריך להתפלל עליו… אולם אין זה חיוב מן הדין אלא מצד חסד עם הבריות.

 

אגרות משה (הרב משה פיינשטיין) יורה דעה ד נא

עיקר מצוות בקור חולים הוא כדי שיתפלל… ובקור חולים הוא ג"כ מצוה וחיוב על כל אחד מישראל, אפילו לאנשים פשוטים שמצד סברותינו לא היה שייך שיקבל השי"ת תפילתו. הרי מוכרחין לומר שתפילת וברכת כל איש ואיש, אפילו דפשוטים וגם אלו שלא נזהרו כל כך מחטאים, נמי מועיל תפילתם…

 

 

ספרות המחשבה: מה משמעותה של תפילה על האחר?

הקב"ה אמר לחברי איוב: "ועתה קחו לכם… ואיוב עבדי יתפלל עליכם". הנני מנסה את איוב עוד הפעם. ייבחן נא בפומבי, היודע הוא להתפלל עתה על הזולת ולהשתתף בסבלו? הלמד דבר מה בשעת פורעניות וחרון אף?… אם יתחנן בעדכם, אז תבוא גאולתו וגם גאולתכם – "כי אם פניו אשא", אז תדעו, כי איוב נפדה מן המיצר האיגואיסטי… הפלא הגדול התרחש, איוב עמד פתאום על טיבה של התפילה היהודית.. הוא התחיל לחיות את חיי הכלל, לכאוב את מכאוביו, להתאבל על אסונו ולשמוח בשמחתו. יסורי איוב מצאו את תיקונם האמתי בהחלצו מן ההסגר שהיה נתון בו, וחמת א-לוהים שככה, "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו".

 

 

 

כיווני חשיבה…

חטאו של הנמנע מתפילה: הסיטואציה שבה עמד שמואל איננה פשוטה. העם חטא כלפי הקב"ה, וגם כלפיו. לאחר ששמואל משמיע תוכחה חריפה, שמקבלת חיזוק מהשמים בדמות גשמי קללה פתאומיים, העם מתחנן אליו שיתפלל לעצירת הגשם. בלבו של האדם הממוצע עשויה לעלות דילמה במקרה כזה: האם להתפלל בעד אלה שפגעו בי? ייתכן שהעם הניח שגם שמואל מצוי בדילמה כזאת, ועליו להתחנן כדי ששמואל יתפלל עבורו, אך הוא הבהיר: חלילה לי. הימנעות מתפילה במקרה כזה הינה נקמנות. עתה מתפרשת המימרה באור אחר: אין היא עוסקת באדם עסוק, או סתם עצלן, שאין לו זמן לומר תהלים. מסתבר שהיא פונה למי שיש לו סיבה לא להתפלל, יש לו חשבון ארוך עם מי שזקוק לתפילותיו. כבודו האבוד לוחש לו להתעלם מצרת רעהו, לתת לו לקבל את שמגיע לו, אולי זה אפילו עונש משמים. כנגד זה אומרת המימרה: אל תתעלם. אם סכסוך קודם הוא שעומד ברקע ומעכב את התפילה, הרי שההימנעות מהתפילה הינה כניעה ליצר הנקמה, ומובן מדוע היא נחשבת לחטא

יישום האמרה – התלבטות מחשבתית-הלכתית: שאלת חיוב התפילה למען הזולת היא בבחינת "מפגש פסגה" בין שני ערכי יסוד, הערבות ההדדית והתפילה. גישה אחת היא שהמפגש בין הערכים המחייבים מוליד חיוב: אם אנו מאמינים בכוח התפילה, ומאמינים גם בחשיבות ההשתדלות למען האחר, ודאי שחובה עלינו להתפלל בעד הזקוק לכך (כדברי הרב פיינשטיין). מנגד, ניתן לראות את שני הערכים כעולמות נפרדים: הקשר לקב"ה מתנהל אחרת מהמישורים המעשיים, אינו מניב תוצאות ישירות ומידיות ואולי רק יחידי סגולה "משתמשים" בו נכונה. לדעה זו, הערבות צריכה להתבטא בעיקר במישור המציאותי; אפיק פעולה זה, למרות ואולי דווקא מפני שאין בו חוויה רוחנית מיוחדת, הוא בגדר חובה מוחלטת (ילקוט יוסף).

Malcare WordPress Security