(ערב שבת פרשת נח)

הכי מתבקש היה לכתוב על הלהיט המזוהה ביותר עם הפרשה; אבל האמת היא שיורם טהרלב כתב אותו לא מתוך רצון חופשי לחבר שיר על המבול, אלא לאחר שמתי כספי הצעיר בא אליו עם לחן מטורף ומאתגר וביקש מילים – ומאז פסטיבל הזמר 1974 הכל היסטוריה. אז למרות הקשר הידוע בין מתי כספי לנח (שהתחזק אחרי שכספי הלחין וביצע את "פרידה מתיבת נח" המקסים של נורית זרחי) – נלך 26 שנה קדימה.

בשנת 2000 (תש"ס) כבר לא היה באופנה לכתוב שירים אופטימיים. לא יום יבוא ולא עוד יום יבוא ולא הימים האחרים. אולי מאז שהכריזו בכיכר "אל תגידו יום יבוא" אף אחד כבר לא אמר את זה יותר. אבל יוצאי "פלטפוס", מהיחידים שהצליחו לשמור על חן ותמימות בתוך ההומור המתועש של סוף שנות ה-90, התעקשו להעביר את התמימות והמבט החיובי גם למוזיקה. ההרכב "לולה" לא החזיק הרבה זמן, אולי בגלל חוסר הפופולאריות של המבט החיובי ואולי בגלל הקריירה העצמאית של כל אחד מהלהקה. רק כשאלתרמן ובר-כוכבא נכנסו לענף שירי הילדים ("ענן על מקל" ועוד) הסגנון שלהם הפך להצלחה גדולה.

באותה שנת 2000 גם לא היה באופנה להתכתב עם התנ"ך. הזמר העברי פחות הושפע מהמקורות, והרנסנס של המוזיקה היהודית-ישראלית עדיין לא התחיל. אבל כשאתה רוצה להיות אופטימי ולהתבסס על משהו מספיק יציב, אין ברירה אלא לחזור לשם. נצא אל החלון לראות אם קלו כבר המים, אולי כבר יש באופק אדמה.

ימים של שקט – לולה (יוטיוב)

Malcare WordPress Security