(במסגרת מיזם "הדף השבועי")

אמר רבי יוחנן משום רשב"י, מאי דכתיב: ואני תפלתי לך ה' עת רצון? אימתי עת רצון – בשעה שהצבור מתפללין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא: כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. רבי אחא ברבי חנינא אמר, מהכא: הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן א-ל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'. אמר הקב"ה: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור – מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם.

שאלות למחשבה: האם הפסוקים, לפי משמעותם הפשוטה, קשורים לתפילה בציבור? ** למה חשוב להתפלל בציבור? ומה העניין בזמן שהציבור מתפללים? ** מה הקשר בין תפילה בציבור לגאולת ישראל והקב"ה?

 

מקורות סביב האגדה: באיזה הקשר נאמרו הפסוקים?

תהלים פרק סט

מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי:  כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:  וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי:  וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל:  יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר:  וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְקֹוָק עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ…

 

איוב פרק לו, א-ז

 וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר:  כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱ-לוֹהַּ מִלִּים:  אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק:  כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ:  הֶן אֵ-ל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב:  לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן:  לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ:

 

תהלים פרק נה

הַאֲזִינָה אֱ-לֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי:  הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה:  מִקּוֹל אוֹיֵב מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי… אֲנִי אֶל אֱ-לֹהִים אֶקְרָא וַיקֹוָק יוֹשִׁיעֵנִי:  עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי:  פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי:

פדה בשלום: …כי הנלחמים עמדי היו בעם רב ואני במתי מספר (מצודת דוד תהלים נה)

 

אגדות קרובות ומקבילות: מה משמעות תפילת הציבור?

איכה רבה פרשה ג

ר' אחא אמר: כל מי שמתפלל עם הצבור תפלתו נשמעת, משל לעשרה בני אדם שעשו עטרה למלך ובא עני אחד ונתן ידו עמהם, מה המלך אומר בפני העני הזה איני לובש העטרה, מה דהיא היא ונלבשנה, כך עשרה בני אדם צדיקים עומדים בבית הכנסת ומתפללים, ורשע אחד עומד ביניהם, הקדוש ברוך הוא אומר: בפני הרשע הזה איני מקבל התפלה, נקבלנה מה דהיא היא.

 

שם

ר' חיננא בר פפא בעא קומי ר' שמואל בר נחמני, אמר ליה: בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהו סכותה בענן לך מעבור תפלה? א"ל: שערי תפלה פעמים פתוחים ופעמים נעולים, כההיא דא"ר יוסף בר חלפתא: עתים הם לתפלה, מן הדין קרייא: ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד). נמשלה התפלה למרחץ, מה המרחץ הזה פעמים פתוחה פעמים נעולה, כך הם שערי תפלה, פעמים פתוחה פעמים נעולה, אבל התשובה נמשלת לים, מה הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים.

 

מדרש תנחומא פרשת מקץ

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש: מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה אסור. אמר ליה למה, אמר ליה שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה, לא קיבל ממנו, מה עשה, השכים אצלו, א"ל קירי בדא, לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל אמפרטור, לאחר שעה א"ל שלום עליך המלך, א"ל מה אתה מבזה על המלכות, א"ל ישמע אזניך מה שאתה מוצא מפיך, ומה אתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר כך, המבזה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, שלא יהא מטריח בכל עת. ר' יוסי בן חלפתא אומר עתים הם לתפלה, שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד), אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין.

 

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בחוקתי דף עה עמוד ב

חמשה מאה ומאה רבבה. לפי רוב העם הגבורה. וכן לענין התורה לא דומין המרובין העוסקין בתורה למעוטין. וכן הוא אומר (משלי יד) ברב עם הדרת מלך. ואומר: הן א-ל כביר ולא ימאס. ואומר: כי ברבים היו עמדי. אינו דומה אחד שיושב ועוסק בתורה לשנים שיושבין ועוסקין בתורה:

 

פרשני האגדה: מה באים הפסוקים ללמד?

מהרש"א (ובדומה כתבו עיון יעקב, ענף יוסף ועוד)

נראה הא דתפלת צבור יותר מקובלת ומרוצה אין צריך ראיה, דמן התורה איכא למגמר כן… אלא דבעי לאתויי הכא דגם תפלת יחיד בביתו היא מרוצה ומקובלת יותר בזמן שהצבור מתפללין. ומייתי שפיר מדכתיב ואני תפלתי ביחידי לך ה' בעת רצון של צבור, וכן בעת רצון של צבור עניתיך ביחידות, וכן יש לפרש כי ברבים היו עמדי דהיינו בעת שרבים מתפללים עמדי שאני מתפלל אז ביחידות…

 

פרשני האגדה: מה העניין בתפילה בציבור, ואיך היא קשורה למושגי פדות וגאולה?

מהר"ל, נצח ישראל י

כאשר יש קיבוץ עָם אל השם יתברך כאשר הצבור מתפללים, דבר זה הוא יציאה מן פיזור ישראל אשר הם פזורים בין האומות, והוא נחשב פדיון מבין האומות, כאשר הם מתאספים אל השם יתברך לתפילתו, ובזה הם יוצאים מן הפיזור. כי כאשר ישראל הם בין האומות, ואף אם הם אלף ביחד, נקראו פזורים בין האומות. אמנם כאשר הם מתפללים עם הצבור, והם מתאספים ומתקבצים אל ה', זהו יציאה מן רשות האומות.

 

כיווני חשיבה…

הקשר לפסוק: פעמים רבות חז"ל כביכול לומדים מפסוק, אך פשט הפסוק נראה ההפך. בחלק מהמקרים הללו, נראה שכוונת חז"ל איננה לחפש מקור לדבריהם, אלא להבהיר שאפילו מקורות שנראים אחרת – בעומקם אינם סותרים את הדברים אלא משתלבים עמם. במקרה שלנו, מהמקורות שהובאו משמע שהקב"ה שומע לתפילת היחיד, מאזין למצוקתם של הבודדים, ואפשר להבין מזה שליחיד אין צורך בציבור. חז"ל מבהירים שתפילת היחיד איננה התפילה האידיאלית, וגם היא נשמעת לא מצד עצמו, אלא רק מכוח זיקתו לציבור.  

למה מניין? אפשר להעלות כמה כיוונים. במדרש על "עת רצון" ייתכן שהדגש אינו על הציבור אלא על ההתרחשות, לא ראוי להתפלל כל הזמן אלא בזמנים מסוימים שבהם התפילה מתרחשת. מהמדרש על "א-ל כביר" (וכן "לפי רוב העם הגבורה") אפשר להבין שלציבור יש כוח, שנבנה מצירוף על הפרטים, בזה הוא מקביל לכוחו הכביר של הקב"ה ויכול לעמוד מולו. מהמדרש על "כי ברבים היו עמדי" אפשר להבין שהמוקד הוא השותפות ההדדית: לא רק הימצאות של אנשים באותו מקום, אלא היותם זה עם זה.

Malcare WordPress Security